פרישת ספורטאים מקריירה תחרותית: תהליך רב ממדי
ד"ר רועי סמואל, יועץ, חוקר, ומרצה בפסיכולוגיה של הספורט והפעילות הגופנית
בעבר התייחסו חוקרים בפסיכולוגיית ספורט לסיום הקריירה של ספורטאים כאירוע חיים שלילי המלווה בבעיות הסתגלות לחיים שאחרי הספורט. כיום מתייחסים לפרישת ספורטאים כתהליך שיכול להסתיים במשבר או לחילופין להיתפס כאירוע חיובי עם אפשרות לצמיחה והתפתחות אישית (למשל, ללכת ללמוד, לפתח משפחה, להתמחות בתחומי חיים אחרים, או לפנות לאימון או ניהול ספורט).
המחקר מראה שקיימים הבדלים בין ספורטאים בתגובות שלהם לפרישה ובתהליך ההסתגלות שלהם לחיים לאחר הפרישה מספורט. מה שקובע כיצד הספורטאי יתפוס את הפרישה זה הגורמים לפרישה, נסיבות הפרישה, מאפיינים אישיותיים של הספורטאי, ומקורות התמיכה החברתיים והמנטאליים של הספורטאי.
המחקר מראה שכ-15-20% מכלל הספורטאים שפורשים מספורט מרגישים מצוקה פסיכולוגית עקב הפרישה וזקוקים לסיוע פסיכולוגי.
ישנן מספר סיבות מרכזיות לפרישה מספורט:
- הגעה לגיל מבוגר
- אי הבחרות לקבוצה או נבחרת (למשל למשחקים אולימפיים)
- שינויים במוטיבציה
- ירידה משמעותית ביכולת מקצועית
- פציעה חמורה
- בחירה חופשית של הספורטאי
שני הגורמים המרכזיים הקשורים לנסיבות הפרישה מספורט ומשפיעים על כיצד הספורטאי יגיב לתהליך הפרישה הם: (א) האם הפרישה הינה כפויה על הספורטאי או מרצונו החופשי, ו-(ב) האם הפרישה מתרחשת בבת אחת או בהדרגתיות. אם הפרישה היא מרצון חופשי ומתרחשת בהדרגתיות אזי תחושת השליטה על התהליך גבוהה יותר והספורטאי יחווה תגובות רגשיות מתונות יותר. אם הפרישה כפויה ופתאומית אזי הספורטאי יחוש חוסר שליטה, ורגשות שליליים כגון אכזבה, כעס, תסכול שעלולים להוביל למצב דיכאון המלווה בחוסר שינה, אובדן תיאבון, ואפילו שימוש בחומרים ממכרים (אלכוהול, סמים). במצב של בחירה חופשית הספורטאי פורש ללא לחץ חיצוני מצד גורמי הספורט. במצב זה הספורטאי יכול להתכונן לפרישה ולתכנן את חייו ביום שאחרי. גורמי הספורט יכולים להוקיר את פועלו בצורת טקסים והכרה מסוגים שונים. אולם, בדרך-כלל הספורטאי נדרש לפרוש מהפעילות הספורטיבית משום שישנה ירידה משמעותית ביכולת שלא מאפשרת לספורטאי לשמר את מעמדו המקצועי והציבורי.
מצב של פציעה או חולי המוביל לפרישה כפויה מאופיין ברגשות ותחושות שליליות עד כדי דיכאון קליני, משום שאירוע פציעה יוצר שינוי חד ולא צפוי בקריירה של הספורטאי במצב שהספורטאי עדיין הנו מושקע מאוד בפעילות הספורטיבית (כלומר – זהות ספורטיבית חזקה). ישנו אובדן של פוטנציאל ומחשבות על "מה יכול היה להיות" ומשבר זהות עמוק – ספורטאים גדולים רואים בעצמם נצחיים ותופסים את גופם ככלי המאפשר להם להשיג מקום של קבע בהיסטוריה (דרך אליפויות ושיאים) וברגע שמופיעה פציעה רצינית יש ירידה חדה לקרקע המציאות והכרה באי-הנצחיות של הגוף ושל היכולת האנושית שלהם.
מצב של פרישה עקב גיל או ירידה במוטיבציה (רצון לפתח משפחה או תחומי חיים אחרים) הוא יותר הדרגתי ומאפשר לספורטאי להתכונן ליום שאחרי הספורט, ולכן מלווה בתגובות רגשיות מתונות יותר ממצב של פציעה או אי הבחרות לקבוצה או נבחרת.
גורמים נוספים המשפיעים על האופן בו הספורטאי יגיב לפרישה הם המעמד המקצועי והציבורי בזמן הפעילות הספורטיבית, התמיכה החברתית-רגשית שיש לספורטאי, התגובות של האנשים הקרובים לספורטאי למצב הפרישה, האם הספורטאי התכונן ליום שאחרי ויצר לעצמו אפיקי חיים חדשים, האם הזהות הספורטיבית התמתנה או שעדיין חזקה, וכן עד כמה הספורטאי מוכן מנטאלית להתמודד עם תהליך השינוי שמתרחש בחייו.
ספורטאים מקצועניים הנמצאים באור הזרקורים ורגילים לאהדת הקהל בהחלט יכולים לחוש תחושות של אובדן וירידה במשמעות של החיים עקב הירידה ברמות הריגוש המאפיינות את החיים הספורטיביים. ישנה ירידה בתשומת הלב הציבורית ותחושה של "אני שווה פחות". את הריגוש הקיים בספורט מקצועני קשה מאוד לחוות בתחומי חיים אחרים. כמו כן, אם הספורטאי לא עשה שינוי בתפיסת העצמי ועדיין רואה עצמו כספורטאי או איש ספורט מבלי שנוצר שינוי במציאות (למשל, מעבר לעמדת מאמן) אזי יש קונפליקט פנימי סביב השאלה "מי אני? האם אני עדיין ספורטאי או לא…" המחקר מראה שספורטאי עלית בעלי זהות ספורטיבית חזקה התופסים עצמם אך ורק כספורטאים ולא מפתחים היבטי חיים אחרים תופסים מצב של פציעה או פרישה מספורט באופן שלילי ומגיבים תגובות רגשיות שליליות עד כדי דיכאון קליני.
מכיוון שספורטאים פורשים בד"כ באמצע החיים (שנות העשרים המאוחרות או שלושים) ולא יוצאים לפנסיה בגיל הקבוע במשק למעשה הם צריכים לייצר לעצמם קריירה שנייה. במקרים רבים יהיה פער בריגוש והמשמעות שבין הקריירה השנייה והקריירה הספורטיבית שתלווה בתחושה של אובדן ותסכול. ספורטאים רבים יפנו לחפש ריגושים בתחומי חיים אחרים (עסקים, פוליטיקה) או יישארו בעולם ספורט בתפקידים שונים. המחקר מראה שבמקרים מסוימים ספורטאים מצליחים יפנו את היכולות המנטאליות שפיתחו ואת הניסיון שצברו בעולם הספורט לקריירה החדשה שלהם (למשל, קארל לואיס נהפך לאיש עסקים מצליח, מיקי ברקוביץ לסוכן ביטוח, יעל ארד לאשת עסקים, אבי נמני דיווח בראיון שהפך לסוכן שחקנים לאחר שהתקשה להתמודד עם הדרישות הרגשיות הכרוכות בעולם האימון המקצועני). אולם, במקרים רבים אחרים ספורטאים לא מצליחים לבנות לעצמם קריירה שנייה מספיק מוצלחת והם נותרים שקועים רגשית בקריירה הספורטיבית שלהם, רואים בה את גולת הכותרת של חייהם ולא משכילים להמשיך הלאה. הם אף עשויים לשאול עצמם האם מיצו באמת את היכולת שלהם והאם השיגו את כל שרצו. מייקל ג'ורדן פרש לאחר שלוש אליפויות – אמר במסיבת העיתונאים של הפרישה שלו שהוא מיצה את ההישגיות שלו בNBA ובכל זאת החליט לחזור להתמודד וזכה בעוד שלוש אליפויות. לעומתו, כאשר קארל מלון (הדוור מיוטה) פרש מהNBA הוא אמר במסיבת העיתונאים שלו שבניגוד למייקל ג'ורדן, הוא פורש ולא חוזר. אף על פי שלא השיג טבעת אליפות הוא היה שלם עם קריירת המשחק שלו.
שינויים במבנה הגוף, במסת השרירים ועלייה במשקל עשויים להוסיף לבלבול הפנימי הזה שחווים ספורטאים הישגיים לאחר פרישה. מצפים מספורטאים לשדר ספורט ולהיראות ספורטיביים, אבל ספורטאים מקצוענים רבים שהשקיעו את כל כולם בספורט לאורך שנים חווים ירידה משמעותית במוטיבציה לפעילות גופנית ומתחילים להזניח את גופם. דווקא ספורטאים שהיו גדולים מאוד חווים תופעה זו, כדוגמת מרדונה, רונאלדו ומתאגרפים ידועים.
בנוסף, ספורטאים בכירים יחוו תגובות מצד הסביבה הקרובה שלהם ומצד הציבור. לעיתים התגובות אוהדות ולעיתים לא, וזהו עוד היבט שהספורטאי צריך להתמודד עמו המשפיע על היכולת שלו לבצע את תהליך השינוי בצורה יעילה וחיובית. המחקר מראה שבמהלך הקריירה רוב החברים של הספורטאי הם מעולם הספורט, אבל דווקא לאחר פרישה חברים שיתמכו בצורה טובה יותר הם מחוץ לעולם הספורט. לכן חשוב לפתח רשת חברתית תומכת ליום שאחרי הפרישה. משפחת הספורטאי גם היא הייתה רגילה לחיים של ספורט וגם בהיבט המשפחתי נוצרים שינויים. נוצרים שינויים באורחות החיים המשפחתיות, מתפנה זמן רב שיש למלא (אפשרות לבלות זמן רב יותר עם המשפחה שלא תמיד נתפס באופן חיובי). ישנם ספורטאים שבחודשים לאחר הפרישה לא יודעים מה לעשות עם הזמן הפנוי שנוצר להם (כאשר אינם צריכים ללכת לאימונים ומשחקים) ובזמן זה מופיעות מחשבות מטרידות לגבי משמעות הפרישה. חשוב מאוד שהספורטאי יציב לעצמו יעדים לתקופה שלאחר הפרישה, משום שההישגיות של הספורטאי לא נעלמת בבת אחת והוא עדיין צריך לשאוף לעבוד בשביל מטרה כלשהי. לכן, מאוד חשוב שהסביבה של הספורטאי לא תאפשר לו לעבור ממצב של 100% עבודה קשה בספורט למצב של היעדר השקעה בכלל. ירידה חדה בתחושת הישגיות תעורר רגשות שליליים.
ממד נוסף שיש להתחשב בו הוא הנושא הכספי. ספורטאים רבים לא מתכננים כראוי את הפרישה שלהם מבחינה כלכלית ונוצרת ירידה חדה מבחינת רמת החיים משלב הפעילות לשלב הפרישה. הירידה הכפויה ברמת החיים יוצרת משבר זהות נוסף המתלווה לקונפליקט הפנימי של הזהות הספורטיבית. הספורטאי המקצוען מנסה לשדר "עסקים כרגיל" כלפי חוץ בעוד שהוא חווה קושי רב לשמר את מעמדו הכלכלי הציבורי.
אם ספורטאי השכיל לפתח לעצמו אפיקי חיים אלטרנטיביים בעודו מתכונן ליום הפרישה אזי ההסתגלות לפרישה היא טובה יותר. במכללות בארה"ב הסטטיסטיקה היא ש-1%-2% בלבד משחקני הפוטבול, בייסבול או כדורסל שמקבלים מלגות ונחשבים לספורטאים מצטיינים אכן יבחרו לשחק במקצוענים לאחר ימי המכללות ויוכלו להתקיים מספורט מקצועני. עקב כך מחלקות הספורט במכללות הרציניות שמות דגש רב על הכנה תעסוקתית ומנטאלית ליום שאחרי הספורט. בארץ לצערנו לא כל כך מודעים לנושא ולא מספיק מכשירים ספורטאים ליום שאחרי. ישנה חשיבות גדולה להכנה של ספורטאים ליום שאחרי על ידי מועדוני וארגוני הספורט. בעולם מפעילים מרכזי תמיכה לספורטאים אולימפיים שפורשים, מסייעים להם בהתכוננות ותכנון היום שאחרי מבחינת תעסוקה ולימודים. ארגוני שחקנים מקצועניים שוכרים שירותי פסיכולוגיים על מנת להכין את השחקנים ליום שאחרי ומחנכים אותם לגבי פנסיה, ביטוחים, לימודים ותעסוקה. גם בישראל נעשו מספר ניסיונות לשפר את הנושא הזה (בוועד האולימפי ובארגון שחקני הכדורגל), אך לא בצורה מערכתית ועדיין לא מתייחסים ברצינות הראויה למשמעות שיש לנושא הפרישה עבור אותם ספורטאים שהיוו מודל לחיקוי והערצה בפעילותם הספורטיבית וכעת צריכים להתמודד עם מסלול חיים שונה לחלוטין.
מקורות
Alfermann, D., & Stambulova, N. (2007). Career transitions and career termination. In G. Tenenbaum & R. C. Eklund (Eds.), Handbook of sport psychology (3rd ed, pp. 712-733). Hoboken, New Jersey: John Wiley & Sons.
Alfermann, D., Stambulova, N., & Zemaityte, A. (2004). Reactions to sport career
termination: A cross-national comparison of German, Lithuanian, and Russian athletes. Psychology of Sport & Exercise, 5, 61-75.
Brewer, B. W., Van Raalte, J. L., & Linder, D. E. (1993). Athletic identity: Hercules'
muscles or Achilles heel? International Journal of Sport Psychology, 24, 237– 254.
Brewer, B. W., Van Raalte, J. L., & Petitpas, A. J. (2000). Self-identity issues in sport career transitions. In D. Lavallee, & P. Wylleman (Eds.), Career transitions in sport: International perspectives (pp. 29–43). Morgantown, WV: Fitness Information Technology.
Cecic Erpic, S., Wylleman, P., & Zupancic, M. (2004). The effect of athletic and non- athletic factors on the sports career termination process. Psychology of Sport & Exercise 5, 45–59.
Hackfort, D. & Huang, Z. (2005). Considerations for research on career counseling and career transition. In D. Hackfort, J. L. Duda, & R. Lidor (Eds.), Handbook of research in applied sport and exercise psychology: International perspectives (pp. 245-256). Morgantown, WV: Fitness Information Technology.
Pearson, R. E., & Petitpas, A. J. (1990). Transitions of athletes: Developmental and
preventive perspectives. Journal of Counseling and Development, 69, 7-10.
Samuel, R. D., & Tenenbaum, G. (2011a). The role of change in athletes' careers: A scheme of change for sport psychology practice. The Sport Psychologist, 25, 233-252.
Samuel, R. D., & Tenenbaum, G. (2011b). How do athletes perceive and respond to change events: An exploratory measurement tool. Psychology of Sport and Exercise, 12, 392-406.
Stambulova, N., Alfermann, D., Statler, T., & Côté, J. (2009). Career development and transitions of athletes: The ISSP Position Stand. International Journal of Sport & Exercise Psychology, 7, 395-412.
Taylor, J., & Ogilvie, B. C. (1998). Career transition among elite athletes: Is there life after sports? In J. M. Williams (Ed.), Applied sport psychology: Personal growth to peak performance (pp. 429–444). Mountain View, CA: Mayfield.
Webb, W. M., Nasco, S. A., Riley, S., & Headrick, B. (1998). Athlete identity and reactions to retirement from sports. Journal of Sport Behavior, 21, 338-362.
לייעוץ ומידע נוסף
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:
המחלקות שלנו: